סכיזופרניה

שייכת לקבוצת ההפרעות הפסיכוטיות . 

תהליך מחלתי ממושך מורכב ורב פנים הפוגע באישיות ובקוגניציה.המחלה מתאפיינת באוסף של תופעות נפשיות והתנהגויות כגון: מחשבות שווא(דלוזיות), הזיות חושיות, הפרעות בארגון החשיבה, צמצום רגשי, ירידה ביכולת ההנאה כמו גם בעניין וביוזמה.

קיימת התנהגות חריגה, מוזרה, לא מובנת, קשיים ביכולת התפקוד בתחום החברתי והתעסוקתי, התנהגות תוקפנית שאינה צפויה מראש ואף עשויה להיות מסוכנת ומאיימת.

נלוות למחלה גם בעיות בזיכרון ובקשב.

הפרעה זו מתפתחת בדרך כלל בגיל צעיר. השונות בסימפטומים אצל הסובלים מסכיזופרניה היא גבוהה ולא ניתן להצביע על סימפטום יחיד שמשותף בהופעתו ובעצמתו לכל החולים. גם אצל אותו חולה יש והסימפטומים משתנים מופיעים ונעלמים מזמן לזמן. שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסיה היא כ 1%-1.5%.

הטיפול המומלץ:

הגישה הטובה ביותר בטיפול בחולה הסכיזופרני היא עלי ידי טיפול תרופתי, ושיקומי.

טיפול ביולוגי תרופתי: ניתנת תרופה אנטי פסיכוטית, שמדכאת את הסימפטומים של המחלה ומקטינה את הסערה הפסיכומוטורית וההתנהגותית. לעתים יש להוסיף טיפול בנוגדי חרדה ונוגדי דיכאון בגלל ביטויים של חרדה או דיכאון במהלך התפתחות המחלה. הטיפול התרופתי יעיל גם בשלב החריף של המחלה, ואף כטיפול מונע.

כאשר יש צורך במעקב לצורך ברור אבחנתי, או ייצוב ואיזון תרופתי או לשם הגנה על החולים וסביבתם, ניתן לקבל טיפול במסגרת אישפוזית מלאה או מסגרת של אשפוז יום.  

בנוסף יש חשיבות רבה למתן טיפול שיקומי חברתי על ידי צוות רב מקצועי (בדקו אפשרויות סל שיקום), כדי להשיג שיפור ביכולת הארגון העצמי, באיכות חיים, בתעסוקה ובקשרים בינאישיים וחברתיים.