מחלה דו קוטבית (מאניה דפרסיה)

במצב הדיכאוני, הדיפרסיה, ישנה ירידה קיצונית במצב הרוח, תחושת חוסר אונים קשה וחוסר הנאה, ירידה בערך העצמי, התנתקות מקשרים, פעילות מועטה וחוסר אנרגיה, עייפות וקושי לתפקד, שינה מרובה והזנחה עצמית, תחושות אשם, העדר תקווה עד לכדי יאוש ולעתים אף מחשבות אבדניות.

במצב המאני, נוטה החולה נוטה למצב רוח מרומם ולמלא רגש באופן קיצוני, במשך שבוע לפחות ללא קשר לנסיבות החיים. הוא נתון לפעילות יתר חסרת מעצורים, מנטלית וגופנית, המתבטאת גם בחוסר צורך בשינה. הדיבור מהיר, המחשבות רצות, לעתים בזבוז כספים ללא שיקול דעת, או התנהגות אחרת בעלת פוטנציאל הרסני, רגזנות רבה היכולה להגיע גם לאלימות, תיתכן תחושה ומחשבות גדלות וכל יכולות. - כל אלו מעידים על שיפוט לקוי של המציאות עד למצב של פסיכוזה.

פעלתנות היתר המאפיינת את המאניה מתבטאת גם בהקשר הזוגי-אישי.

חלק מהתסמינים של מאניה עלולים להתפרש בטעות כהתדרדרות רוחנית-דתית או כישלון אישי ומוסרי, ולעיתים להפך- כהתעלות קיצונית חריגה ולא מאוזנת. כתוצאה מהתנודות במצב הרוח והשיפוט הלקוי, עשויה לחול הידרדרות ביחסים הבינאישיים, הידרדרות חברתית, משפחתית, כספית, תפקודית בעבודה, ונטייה להתמכרות.

קיימת שונות רבה בתסמיני/בביטויי הופעת המחלה והיא מסווגת לתתי סוגים שונים.

לעתים אנשים חווים בצעירותם התקף מאני יחיד שאינו חוזר.

יש אנשים שאצלם גלי המאניה והדפרסיה מתחלפים באופן מחזורי בהפרשי זמן שונים- מספר פעמים בשנה או בתכיפות רבה יותר.

לעיתים גל מאניה יחיד ולאחריו מופיעים רק מצבי דיכאון (גם במקרים אלו נחשבת האבחנה למאניה דיפרסיה.) קיימת תופעה של התקפים המאופיינים בתסמינים עיקריים של מאניה/דיכאון מעורבים עם תסמינים מהקוטב הנגדי.

הטיפול המומלץ:

הטיפול התרופתי ניתן על ידי פסיכיאטר, וכולל תרופות הנחשבות כמייצבות מצב רוח. במצבים המאניים החריפים מטפלים באמצעות הוספת תרופות אנטי פסיכוטיות (כמו בסכיזופרניה), ובמצבים הדיכאוניים בנוגדי דכאון. באמצעות טיפול רב מערכתי, רבים מהחולים יכולים להגיע למצב של תפקוד טוב למדי הן במישור המשפחתי, הן במישור החברתי והן במישור התעסוקתי. טיפול פסיכולוגי למתמודד ובני משפחתו יכול לעזור בהעלאת המודעות למחלה, הבנת ההתנהגות, והכלה של החולים ובני משפחתם.